החלטה בתיק סע"ש 31479-09-12

1.         התביעה העיקרית שבפנינו הוגשה ע"י התובע, עובד זר, כנגד מעבידו בעבר, מר             יצחק שרביט ז"ל (להלן:" המנוח").

            המבקשת - אלמנת המנוח, הגישה בקשה לדחיית התביעה על הסף בשל           העובדה שהמנוח איננו עוד בין החיים והלך לעולמו עוד ביום 03/04/11.

            בתגובה לבקשה האמורה, ביקש התובע להורות על חילוף בעל הדין, כך             שאלמנת המנוח (המבקשת) תבוא במקומו כנתבעת.

            המבקשת הודיעה כי אין לה התנגדות לחילוף בעלי הדין כמבוקש, ובלבד          שכתנאי לקבלת הבקשה יחוייב התובע בהוצאות ובהפקדת ערובה לתשלום            הוצאות המשפט שלה.

            הודעתה-בקשתה זו של המבקשת - היא מושא החלטה זו.

2.         להלן תמצית טיעוניה העיקריים של המבקשת-

            א.        התובע יכול היה בנקל לברר ולדעת שהמנוח הלך לעולמו, ולחסוך הליך                         מיותר והוצאות בלתי נחוצות.

            ב.         התובע אזרח ותושב תאילנד, ולא מסר את כתובתו בתביעה, וכבר                      בעובדה זו די כדי להצדיק חיובו בהפקדת ערובה.

            ג.         התביעה הוגשה בשיהוי ניכר, שכן יחסי העבודה בין התובע למנוח                     הסתיימו ביום 08/01/07, וחלק מרכיביה כבר התיישנו.

            ד.         השיהוי בהגשת התביעה, אשר מצטבר לעובדה שהמעביד הלך לעולמו,                          גורמים גם לנזק ראייתי משמעותי לנתבעת.

3.         להלן תמצית טענותיו העיקריות של התובע בתגובה לבקשה -

            א.        תקנה 519 לתקסד"א, אשר עוסקת בהפקדת ערובה להוצאות, לא                      אומצה בתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב - 1991.

                        בתי הדין נוהגים לעשות שימוש במשורה בהתניית הליכים בהפקדת                  ערובה.

            ב.         סיכויי התביעה טובים, ויש לתת לתובע את יומו בפני בית הדין.

            ג.         לתובע לא היתה כל דרך לדעת שהמנוח הלך לעולמו, והתביעה הוגשה                בתום לב כנגדו.

4.         הדין החל -

            תקנה 519 (א) ל תקסד"א התשמ"ד- 1984 קובעת: -

" בית המשפט או הרשם רשאי , אם נראה לו הדבר , לצוות על תובע ליתן            ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע ".

            תקנה זו אומצה ע"י בתי הדין לעבודהמכוח סעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה התשכ"ט- 1969 המאפשרות אימוץ תקנה כל אימת שביה"ד רואה שיש בכך כדי לעשות צדק, והכל בשים לב למיוחד שבמשפט העבודה.